מקור האיסור
בפרשת אחרי מות (יח, יז) נאמר:
עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה, אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא.
הרמב"ם, וכן שאר הראשונים, מונים שלושה לאוין נפרדים:
א.ערוות אישה ובתה:
שהזהירנו מגלות ערוות אשה ובתה, והוא אמרו יתעלה: 'ערות אשה ובתה לא תגלה'. (לא תעשה שלז)
ב.ערוות אישה ובת בנה:
שהזהירנו מגלות ערות אשה ובת בנה, והוא אומרו יתעלה 'את בת בנה'. (לא תעשה שלח)
ג.ערוות אישה ובת בתה:
שהזהירנו מגלות ערות אשה ובת בתה, והוא אמרו יתעלה: 'ואת בת בתה לא תקח' וכו'. (לא תעשה שלט)
שעת חלות האיסור
לפי הרמב"ם (איסורי ביאה ב, ז) – הבעל נאסר בבת אשתו משעת הקידושין:
כיון שקידש אדם אישה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים... ואלו הן: אימה, ואם אימה, ואם אביה, ובתה, ובת בתה, ובת בנה.
לפי תוספות (יבמות ג. ד"ה בתו) – הבעל נאסר בבת אשתו רק משעת הנישואין:
ובת אשתו היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה, נראה לר"י דחייב על בתה.
יסוד המחלוקת
לפי הרמב"ם – איסור אישה ובתה נובע מחמת הקירבה, כשאר העריות. לפיכך האיסור חל משעת הקידושין, היוצרים את הקירבה ההלכתית.
לפי תוספות – איסור אישה ובתה אינו מחמת עצם הקירבה, אלא משום שאישות משותפת עם אישה ובתה היא "זימה". לפיכך האיסור חל משעת הנישואין, שכן רק הם יוצרים חיי אישות משותפים.
העונש
בפרשת קדושים (ויקרא כ, יד) נאמר שעונשו שריפה:
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא, בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם.
נקודה לעיון: דין הבא על בת אשתו לאחר מות אשתו
לדעת הרמב"ם (שם, ז-ח) – חיוב השריפה הוא רק בבא על בת אשתו בחיי אשתו; אולם אם בא עליה לאחר מות אשתו – חייב כרת בלבד:
ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו – שניהן נשרפין.
בא עליהן לאחר מיתת אשתו – הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת בית דין.
לדעת הרמב"ן (יבמות צח: ד"ה ומאן דשרי) – חיוב השריפה קיים גם בבא על בת אשתו לאחר מות אשתו:
וכן הרב ז"ל שכתב בבתה ובת בנה ובת בתה של אחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן משום מיתת בית דין... אינו מחוור, שלא הוזכר דבר זה בשום מקום.
לדבריו, חיוב השריפה קיים בכל אופן שבו האדם עובר על איסור אישה ובתה.
לעומת זאת, לפי הרמב"ם יש להבחין בין עצם האיסור לבין העונש:
האיסור נובע מחמת הקירבה, ולכן הוא קיים גם לאחר מות אשתו.
העונש נובע מחיי אישות משותפים עם אישה ובתה כאחת, ולכן חיוב השריפה קיים רק כאשר עבר על האיסור בחיי אשתו.