מקור האיסור
בפרשת אחרי מות (יח, יב-יד) נאמר:
עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא.
עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.
עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא.
הרמב"ם ושאר הראשונים מונים שלושה לאוין נפרדים:
א.ערוות אחות האב:
שהזהירנו מגלות ערוות אחות האב, והוא אומרו יתעלה: 'ערות אחות אביך לא תגלה'. (לא תעשה שמ)
ב.ערוות אחות האם:
שהזהירנו מגלות ערות אחות האם, והוא אומרו יתעלה: 'ערות אחות אמך לא תגלה'. (לא תעשה שמא)
ג.ערוות אשת אחי האב:
שהזהירנו מגלות ערות אשת אחי האב והוא אמרו בו (שם) אל אשתו אל תקרב דודתך היא. (לא תעשה שמב)
דין קרבה מן האם
דיני העריות מובאים בתורה בשתי פרשות:
בפרשת אחרי מות מופיעות האזהרות.
בפרשת קדושים מופיעים העונשים.
באופן חריג, לגבי ערוות אחות האב ואחות האם האיסור נזכר בפרשת קדושים (כ, יט) פעם נוספת:
וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ.
המדרש בספרא(שם) לומד מן הכפילות שהאיסור באחות האב ואחות האם הוא בין בקרבה מן האב ובין בקרבה מן האם:
'וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה' – אחות אמך בין מן האב בין מן האם, ואחות אביך בין מן האב בין מן האם.
הספרא מוסיף שבניגוד לכך, איסור אשת אחי האב קיים רק בקרבה מן אב, ואילו מן התורה אין איסור באשת אחי האם:
'אשר ישכב את דודתו' – באשת אחי אביו הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא באשת אחי אמו... נאמר כאן 'דדתך' ונאמר להלן 'דדתך' – מה להלן באשת אחי אביו הכתוב מדבר, אף דדתך שנאמר כאן באשת אחי אביו הכתוב מדבר
טעם החילוק
אחות האב ואחות האם הן "שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ", ולכן האיסור חל גם בקרבה מן האם:
עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, שְׁאֵר אָבִיךָהִוא.
עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.
אשת אחי האב אינה אסורה משום "שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ", אלא משום שהיא חלק מן המשפחה – "דֹּדָתְךָ הִוא" – והגדרה זו מתקיימת רק במשפחת אב:
משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה. (יבמות נד:)