מקור האיסור

האזהרה מופיעה בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כג):

וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ...

העונש נזכר בפרשת קדושים (ויקרא כ, טו):

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת, וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ.

המשנה (סנהדרין ז, ד) קובעת שהעונש הוא סקילה.

דין נשכב לבהמה

האזהרה שבפסוק עוסקת באיש ששוכב עם בהמה, והתנאים (סנהדרין נד:) נחלקו מהו מקור איסור איש שנשכב לבהמה:

שיטת רבי ישמעאל:

לדעת רבי אבהו – האזהרה נלמדת מן הפסוק "וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים כג, יח):

למדנו אזהרה לשוכב, לנשכב מניין? תלמוד לומר: 'לא יהיה קדש מבני ישראל'... דברי רבי ישמעאל.

לדעת אביי – האזהרה נלמדת מן הפסוק "כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" (שמות כב, יח):

לרבי ישמעאל אזהרה לנשכב מנא ליה? נפקא ליה מ'כל שכב עם בהמה מות יומת', אם אינו ענין לשוכב – תניהו ענין לנשכב. ואפקיה רחמנא לנשכב בלשון שוכב, מה שוכב ענש והזהיר, אף נשכב ענש והזהיר.

שיטת רבי עקיבא: אין צורך בפסוק נוסף, והאזהרה שבפרשת אחרי מות כוללת אף את הנשכב:

רבי עקיבא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: 'לא תתן שכבתך' – לא תתן שכיבתך.

נקודה לעיון: שכיבה עם בהמה – גילוי עריות או איסור נפרד?

חידושי הר"ן (סנהדרין עד. ד"ה חוץ) מסתפק אם דין "יהרג ואל יעבור" נאמר גם באיסור זה.

להבנתו, האיסור נכלל בכלל גילוי עריות, והספק הוא בגדר דין "יהרג ואל יעבור" – האם "יהרג ואל יעבור" נאמר בכל גילוי עריות, או רק בעבירה שיוצרת פגם.

לעומת זאת, הפני יהושע (כתובות ג: בתוספות ד"ה ולדרוש) לומד בדעת תוספות(שם) שמכיוון ש"אין זנות לבהמה", אין האיסור בכלל גילוי עריות; ולפיכך דין "יהרג ואל יעבור" אינו נאמר בו.