המקור בתורה

בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, ז) נאמר:

עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.

מחלוקת התנאים

לפי רבי יהודה (סנהדרין נג:) – האזהרה "עֶרְוַת אָבִיךָ... לֹא תְגַלֵּה" מתייחסת לאשת האב:

קסבר רבי יהודה: 'ערות אביך' – זו אשת אביך.

לפי חכמים (סנהדרין נד.) – האזהרה מתייחסת לאב עצמו:

ורבנן, 'ערות אביך' ממש.

לשיטתם, הבא על אביו בשוגג חייב שתי חטאות:

משום "עֶרְוַת אָבִיךָ... לֹא תְגַלֵּה".

משום "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה".

פסיקת ההלכה

הרמב"ם(שגגות ד, א) פוסק כדעת חכמים, ולכן מונה את הביאה על אביו כאיסור נפרד:

שהזהירנו שלא לבוא על האב, והוא אמרו יתעלה: 'ערות אביך לא תגלה'... עד שיהיה הבא על אביו חייב משום שוכב עם זכר ומשום מגלה ערות אביו. (ספר המצוות לא תעשה שנא)

רש"י (ויקרא, שם) מפרש את הפסוק כדעת רבי יהודה:

'ערות אביך' – זו אשת אביך.

המפרשים (רא"ם, שם; פנים יפות, שם) נחלקו אם רש"י פסק כרבי יהודה, או שמא בחר לפרש כך מפני ששיטה זו קרובה יותר לפשט.

נקודה לעיון: דין אב שבנו בא עליו

הגמרא (סנהדרין נד:) מביאה מקורות מיוחדים המלמדים שיש איסור לא רק על שוכב עם זכר, אלא גם על הנשכב עמו.

המנחת חינוך (קפט, ו) כותב שכיוון שבאיסור "עֶרְוַת אָבִיךָ... לֹא תְגַלֵּה" אין מקור מפורש לאסור גם את הנשכב – האיסור חל רק על השוכב. לפי זה, אב שבנו בא עליו חייב משום משכב זכור בלבד.

לעומתו, הגרי"ז (כריתות ג. ד"ה הבא על) תולה זאת במחלוקת הראשונים מדוע נדרש מקור מיוחד לאסור נשכב, אף שבעריות בדרך כלל האיסור חל על האיש והאישה כאחד:

לדעת רש"י (כריתות ג. ד"ה דאמר) – במשכב זכור אין לנשכב הנאה, ולכן נצרך מקור מיוחד. לפי זה, איסור "עֶרְוַת אָבִיךָ... לֹא תְגַלֵּה" נאמר על השוכב בלבד.

לדעת השיטה מקובצת (שם, אות יח) – בעריות האיסור חל גם על האישה משום שנאמר "לֹא תִקְרְבוּ". לפי זה, הואיל והגדרה זו שייכת גם באיסור ערוות האב – האיסור חל גם על הנשכב.

להרחבה: לדעת תוספות ביבמות (כה. ד"ה הוא) – באיסור זה יש כרת בלבד, אך אין בו מיתת בית דין. לעומת זאת, הרמב"ם (ספר המצוות, שם) כותב שהעובר על איסור זה חייב סקילה. נראה שלשיטתו הפסוק "עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" מלמד שדינם שווה; לכן, כשם שהבא על אמו דינו סקילה – כך גם הבא על אביו דינו סקילה.