המקור בתורה

בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, יד) נאמר:

עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא

ביאור הפסוק

לפי רש"י (שם) – הפסוק אוסר את ערוות אשת אחי האב בלבד:

'ערות אחי אביך לא תגלה' – ומה היא ערוותו? 'אל אשתו לא תקרב'.

לפי הגמרא (סנהדרין נד.) – בפסוק נאמרו שני איסורים נפרדים:

א."עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" – איסור ביאה על אחי האב במשכב זכור.

ב."אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב" – איסור ביאה על אשת אחי האב.

לפיכך, הבא על אחי האב בשוגג חייב שתי חטאות – הן משום ערוות אחי האב והן משום משכב זכור:

הבא על אחי אביו - חייב שתיים.

דברי הראשונים

הרמב"ם (שגגות ד, א) פוסק כדברי הגמרא, ולכן מונה שני איסורים נפרדים:

שהזהירנו שלא לבוא על אחי האב, והוא אמרו יתעלה: 'ערות אחי אביך לא תגלה'. (לא תעשה שנב)

שהזהירנו מגלות ערות אשת אחי האב, והוא אומרו בו: 'אל אשתו אל תקרב דודתך היא'. (לא תעשה שמב)

יש לעיין האם לדעת רש"י דברי הגמרא לא נפסקו להלכה, או שמא פירושו נאמר מצד פשוטו של מקרא בלבד.

להרחבה: אף שלגבי ערוות אביו הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה שנא) כותב שיש עונש סקילה, לגבי ערוות אחי אביו אינו מזכיר זאת. הטעם לכך ברור: דין הבא על קרובו כדין הבא על אשתו. לפיכך, כשם שהבא על אשת אביו חייב סקילה – כך גם הבא על אביו חייב סקילה; ולעומת זאת, כיוון שהבא על אשת אחי אביו אינו חייב מיתת בית דין – גם הבא על אחי אביו אינו חייב מיתת בית דין.