המקור בתורה

בעשרת הדיברות (שמות כ, יג) נאמר:

לֹא תִנְאָף.

רש"י (שם) מסביר שהאיסור הוא לשכב עם אשת איש, והוא לומד זאת מהעונש המופיע בפרשת קדושים:

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת.

האיסור מופיע פעם נוספת בפרשת אחרי מות (ויקרא יח, כ):

וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ.

ההבדל בין המקורות

בעשרת הדיברות (שם, יג-יד) האיסור מופיע בקבוצת אזהרות שבין אדם לחברו:

לֹא תִרְצָח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד...

ומשמע שהאיסור נובע מן הפגיעה בייחוד האישה לבעלה.

בפרשת אחרי מות האיסור מופיע בתוך פרשת העריות, ומשמע שאשת איש נחשבת ערווה; ולכן, מלבד הפגיעה בבעל, קיים איסור עצמי בעצם הביאה.

ראיות שאיסור אשת איש אינו נובע מקניין הבעל בלבד

הגמרא(קידושין יג:) שואלת מניין שמיתת הבעל מתירה את האישה, ומביאה לכך מקורות שונים. אם האיסור היה נובע מקניין הבעל – היה פשוט שלאחר מותו אין איסור. מכך שהגמרא נזקקה למקור להיתר זה, יש ללמוד שהאיסור אינו נובע מן הקניין, אלא מחלות איסור שחלה על האישה בשעת הקידושין, המגדירה אותה כערווה.

הגמרא(גיטין פג.) אומרת שאיסור אשת איש הוא איסור ש"אסור לזה ומותר לזה", שהרי האישה מותרת לבעלה. אם האיסור היה נובע מקניינו – לא היה מקום להגדיר שהאיסור הותר לו. מכאן שהאיסור נובע מחלות האיסור שחלה על האישה בשעת הקידושין.

השיטה מקובצת(כתובות ז: ד"ה וזה לשון שיטה ישנה) כותב שאיסור ארוסה לבעלה קודם כניסתה לחופה הוא "כדין אשת איש". לשיטתו, יסוד איסור אשת איש הוא בקידושין המחילים על האישה איסור ומגדירים אותה כערווה. באיסור זה נכלל אף הבעל, אלא שאיסורו פוקע בשעת הנישואין.

במדרש תנאים(דברים כד, א) נאמר:

לפי שהוא אומר: 'ואיש אשר ינאף את אשת איש' – לא שמענו אלא בזמן שיש שלום ביניהן כל הבא עליה יהא במיתה, אבל אם אין שלום ביניהן לא שמענו... בא הכתוב ללמד על אשת איש, לעולם כל הבא עליה יהא במיתה עד שתצא ממנו בגט.

לדברי המדרש, הצורך בגט להתיר את האישה מלמד שאיסור אשת איש קיים גם כאשר "אין שלום ביניהן". מכאן שהאיסור אינו נובע רק מן הפגיעה בבעל (ששייכת רק כאשר "יש שלום ביניהן"), אלא מחלות האיסור שעל האישה, המגדירה אותה כערווה, עד שתצא בגט.

נקודה לעיון: מדוע קידושין אינם תופסים באשת איש?

המשנה(קידושין ג, יב) אומרת שקידושין אינם תופסים בערווה, והגמרא (קידושין סז:) לומדת דין זה מדרשה.

לפי הפני יהושע (גיטין מג. ד"ה אמר רב חסדא) – קידושין אינם תופסים באשת איש לא רק מחמת איסור ערווה, אלא גם מפני קניינו של הבעל, המונע קניין של אדם אחר.