המקור בתורה
בפרשת כי תצא (דברים כב, כג-כד) נאמר:
כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ, וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ. וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ.
מכאן, שבעוד הבא על אשת איש דינו בחנק – הבא על נערה מאורסה דינו בסקילה.
האם נמנה כאיסור עצמאי?
בה"ג (עונש יד), רס"ג (עונש מא)והיראים (סימן ז) מונים את סקילת נערה מאורסה במניין המצוות
לעומתם, הרמב"ם אינו מונה זאת כמצווה נפרדת.
יסוד המחלוקת
לדעת הרמב"ם (שורש ז) – אין למנות את פרטי ודקדוקי המצווה כמצוות עצמאיות, אלא את עיקר האיסור בלבד. לפיכך, ביאה על נערה מאורסה כלולה באיסור ביאה על אשת איש, אף שהתורה החמירה בה וקבעה לה עונש סקילה:
השורש השביעי: שאין ראוי למנות דקדוקי המצווה... ומזה המין גם כן אמרו יתעלה שנערה המאורסה כשזינתה היא בסקילה... זה השלמת דקדוק משפט אשת איש. וכבר טעה בזה כל מי ששמעתי בו ומנה אשת איש מצווה ונערה המאורסה מצווה... ואין הדבר כך.... שאנחנו בכל זה לא יצאנו מאיסור אשת איש.
לדעת בה"ג וסיעתו – אף שאיסור ביאה על נערה מאורסה נכלל באיסור אשת איש, מכל מקום על בית הדין מצווה נפרדת לסקול את הנערה המאורסה ואת בועלה.
נקודה לעיון: חיוב כרת וחטאת בנערה מאורסה
לדעת הרמב"ם (איסורי ביאה א, א-ו) – מלבד מיתת בית דין, הבא על נערה מאורסה חייב בשוגג חטאת ובמזיד כרת; שכן האיסור נכלל באיסור אשת איש, אלא שהתורה החמירה וחייבה סקילה.
לדעת מהר"ם מרוטנבורג (תוספות הרא"ש יבמות לד. ד"ה והא) – בנערה מאורסה יש חיוב סקילה בלבד, ואילו החיוב בכרת ובחטאת נאמר רק בביאה על אישה נשואה:
קודם כניסתן לחופה... דליכא חטאת משום אשת איש, דאז לא הויא אשת איש אלא נערה המאורסה, ובנערה המאורסה ליכא כרת ולא מיחייב על שגגתה חטאת.
לשיטתו, איסור אשת איש שבפרשת העריות מתייחס לאישה נשואה בלבד, ואילו איסור נערה מאורסה נלמד ממקור נפרד.
להרחבה: בספרא (דיבורא דחובה א) מפורש שגם בנערה מאורסה יש חיוב כרת וחטאת, שלא כדברי המהר"ם מרוטנבורג. האחרונים (אבני נזר אבן העזר ג; אגרות משה א, קעה) מקשים על שיטתו קושיות נוספות, ומהר"ח אור זרוע (סימן קסד) מביא שהמהר"ם מרוטנבורג עצמו חזר בו.