מקור האיסור

בפרשת אמור (ויקרא כב, יד-טו) נאמר לגבי הכהן הגדול:

אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח, כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו, כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשׁוֹ.

הפסוק מלמד שבנוסף לנשים שכל כהן מוזהר בהן, כהן גדול אסור לישא אף אלמנה.

דברי חז"ל

הגמרא (קידושין עח.) אומרת שבפסוק יש שני איסורים נפרדים:

א."לֹא יִקָּח" – איסור לקדש אלמנה.

ב."וְלֹא יְחַלֵּל" – איסור לבוא על אלמנה:

אמר רב יהודה: כהן גדול באלמנה לוקה שתיים – אחת משום 'לא יקח', ואחת משום 'לא יחלל'.

בעקבות דברי הגמרא, הרמב"ם (לא תעשה קסא-קסב) מונה שני לאוין נפרדים:

שהזהיר כהן גדול לבד שלא יישא אלמנה, והוא אמרו יתעלה: 'אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח'.

שהזהיר כהן גדול שלא לבוא על האלמנה ואפילו בלא קידושין, והוא אמרו יתעלה: 'ולא יחלל זרעו בעמיו'.

נקודה לעיון: איסור גרושה, חללה וזונה

לפי רש"י (שם, ד"ה כהן גדול באלמנה) – שני איסורים אלו קיימים בכל הנשים האסורות לכהנים:

כהן גדול באלמנה כו' – והוא הדין לכהן הדיוט בגרושה וחללה, דהא מיגמר גמירי מהדדי... הלכך בכהן הדיוט נמי איכא 'לא יחלל'.

לפי הרמב"ם (ספר המצוות, שם; איסורי ביאה יז, ב-ג) – שני האיסורים קיימים באלמנה לכהן גדול בלבד, אבל בשאר הנשים האסורות לכהנים האזהרה קיימת רק אם נשא ובעל:

שלוש נשים נאסרו על כל הכהנים: גרושה, זונה וחללה... כל כהן שנשא אחת מהשלוש נשים אלו, בין גדול בין הדיוט ובעל – לוקה. ואם בא עליה דרך זנות, אינו לוקה משום זונה או גרושה או חללה, שנאמר: 'לא יקחו' – עד שייקח ויבעול.

אבל כהן גדול שבא על אלמנה לוקה אחת אף על פי שלא קידש, שנאמר: 'לא יחלל' – כיון שבעלה חיללה ופסלה לכהונה, אבל זונה וחללה וגרושה הרי הן מחוללות ועומדות קודם בעילתו.

קידש כהן גדול אלמנה ובעלה לוקה שתיים, אחת משום 'אלמנה לא יקח', ואחת משום 'לא יחלל'.

להרחבה: הגמרא (שם) אומרת שאם כהן גדול גמר ביאתו, באופן שהביאה ראויה להוליד וולד חלל – עובר על איסור נוסף: "וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ". אמנם הרמב"ם אינו מזכיר איסור זה, ונראה שלשיטתו דברי הגמרא הללו לא נפסקו להלכה.