המקור בתורה

בפרשת אמור (ויקרא כא, ז) נאמר:

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ, כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.

הפסוק מזהיר את הכהן שלא לישא גרושה.

דין "ריח הגט"

הגמרא (יבמות צד.) קובעת, שכאשר בעל אומר לאשתו: "הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם", אף שאין תוקף לגירושין אלו – האישה נפסלת לכהונה:

דתניא, 'ואשה גרושה מאישה' – אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסולה לכהונה, והיינו ריח הגט דפוסל בכהונה.

תוקף הדין

לפי הרמב"ם (גירושין י, א) – פסול "ריח הגט" הוא מדברי חכמים:

המגרש את אשתו ואמר לה: 'הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם', שאף על פי שאין זה גט הרי זו פסולה לכהונה מדבריהן.

המגיד משנה (שם) תמה, שמדברי הגמרא (גיטין פב:) נראה שהפסול הוא מדאורייתא:

וסובר רבינו שזו אסמכתא הוא ופיסול זה אינו אלא מדבריהם... וקשיא לי, שהרי פרק המגרש נראה דמדאורייתא הוא.

גדר "ריח הגט"

לפי הרמב"ם (שם) – מדובר בפסול מיוחד במקרה שבו אמר לאשתו: "הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם":

כל מקום שאמרנו... שהגט בטל... הרי זה גט בטל מן התורה... ואם היה בעלה כהן לא נאסרה עליו משום גרושה, חוץ מן המגרש את אשתו ואמר לה: 'הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם'.

לפי הראב"ד (שם) – הפסול קיים גם במצבים נוספים של גירושין שלא חלו:

אמר אברהם, לא הכל שווין בדבר זה, שיש מקומות הרבה שאין מוכיח לפסלות הגט ויאמרו הותרה גרושה לכהן, וכן אם קידשה אחר באותו גט צריכה גט משני ואסורה לשניהם.

להרחבה: הצפנת פענח (אישות ג, טו) טוען שהגט פועל שתי פעולות שונות:

א.ניתוק קשר האישות בין האיש לאישה.

ב.היתר האיסור שעל האישה להינשא לאחר.

לדבריו, הכתוב "וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ" מלמד שאיסור גרושה לכהן נובע מעצם שילוחה מבעלה, ולא מחלות ההיתר שהגט מתיר אותה לאחרים. לפיכך, גם כאשר ניתן הגט במגמה לשלח את האישה מבלי להתירה לכל אדם – היא נאסרת לכהן.