המקור בתורה

בפרשת אמור (ויקרא כא, ז) נאמר:

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ, כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.

הפסוק מזהיר את הכהן שלא לשאת זונה.

מיהי זונה?

הברייתא (יבמות סא:) מביאה שש שיטות:

לדעת רבי אליעזר – אישה שניאפה תחת בעלה.

לדעת רבי עקיבא – אישה שמפקירה עצמה לכל אדם לזנות.

לדעת רבי מתיא בן חרש – אף אישה שבעלה בא עליה לאחר שנעשתה סוטה.

לדעת רבי יהודה – אישה שאינה יכולה ללדת ("איילונית").

לדעת חכמים – גיורת, שפחה משוחררת או אישה שנבעלה בעילת זנות.

לדעת רבי אלעזר – אף פנויה שנבעלה לפנוי שלא לשם אישות:

זונה – זונה כשמה, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: זונה זו מופקרת. רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עליה בדרך עשאה זונה. רבי יהודה אומר: זונה זו אילונית. וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות. רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה.

למעשה, רוב הראשונים פוסקים כדעת חכמים, אך בעל היראים (סימן לח) כותב שמלבד שיטת רבי אלעזר – "הלכה כדברי כולן להחמיר".

מחלוקת הראשונים

הראשונים נחלקו בביאור גדר זונה לשיטת חכמים:

לדעת הרמב"ם (איסורי ביאה יח, א) – יש שלושה גדרים לזונה:

גיורת ושפחה משוחררת.

בת ישראל שנבעלה לאסור לה.

בת ישראל שנבעלה לחלל:

מפי השמועה למדנו שהזונה האמורה בתורה היא כל שאינה בת ישראל, או בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להינשא לו איסור השווה לכל, או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת להינשא לו.

לדעת הראב"ד (שם) – אין זונה אלא מי שנבעלה לאדם שקידושין אינם תופסים בו (כגון חייבי כריתות או גוי ועבד):

אמר אברהם, ליתנהו להני כללי, שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שבא על בת ישראל.

יסוד המחלוקת

לפי הרמב"ם – אין הגדרת זונה תלויה בעצם מעשה האיסור, אלא בפגם שנוצר באישה. לכן, ייתכן מצב של בעילה אסורה שאינה עושה זונה, ולעומת זאת בעילה מותרת (כגון לחלל) שמגדירה אותה כזונה:

הא למדת שאין היותה זונה תולה בבעילה של איסור, שהרי הבא על הנידה ועל הקדשה והנרבעת לבהמה נבעלה בעילה של איסור ולא נעשית זונה, ומי שנשאת לחלל נבעלה בעילה של היתר כמו שיתבאר ונעשית זונה. ואין הדבר תלוי אלא בפגימה, ומפי השמועה למדו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לה או מחלל כמו שאמרנו.(שם, ה)

לפי הראב"ד – ההגדרה תלויה באופי הבעילה: בעילה עם מי שאינו בר אישות היא המחילה על האישה שם "זונה".

נפקא מינה

דין "נבעלה לפסול לה":

לרמב"ם – כל בעילת איסור מגדירה זונה, והבא עליה לוקה.

לראב"ד – אף שבעילת איסור פוסלת לכהונה, האישה אינה נקראת זונה, ואין מלקות משום כך:

שאין זונה אלא מחייבי כריתות או מעכו"ם ועבד שאין בהן קידושין. מיהו כל הפסולים לבא בקהל אם באו עליה, פסלוה מן הכהונה ומן התרומה... משום דכתיב: 'ולא יחלל זרעו' – מה הוא מחלל אף זרעו מחלל, אבל ללקות עליה משום זונה לא. (ראב"ד שם, א)

דין גיורת ושפחה משוחררת:

לרמב"ם – הבא עליהן עובר איסור תורה של זונה.

לראב"ד – האיסור אינו משום זונה, אלא מהפסוק ביחזקאל (מד, כב): "וְאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים, כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל":

אמר אברהם, אינה משום זונה, אלא משום דכתיב: 'בתולות מזרע בית ישראל' (שם, ג)