המקור בתורה

בפרשת אמור (כא, א-ז) נאמר:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו...

קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא יְחַלְּלוּ שֵׁם אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אֶת אִשֵּׁי ה' לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְהָיוּ קֹדֶשׁ.

אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ, כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.

בפסוקים אלו מופיעות שתי אזהרות לכהנים:

א.איסור טומאה למת.

ב.איסור נשיאת אישה זונה, חללה וגרושה.

ביניהםן מופיע ציווי: "קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם".

דברי חז"ל

הגמרא(יבמות כ.) אומרת שמכוח ציווי זה נקרא איסור חיתון כהן עם פסולות בשם "איסור קדושה":

איסור קדושה – אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ואמאי קרי להו איסור קדושה? דכתיב: 'קדושים יהיו לאלהיהם'.

מחלוקת הראשונים

לדעת רש"י (יבמות פד. ד"ה והא כוליה) – חיתון עם פסולי כהונה אסור בלאו בלבד:

ולא אתי עשה דיבום ודחי ללאו דאיסור, כגון ממזרת לישראל או ממזר לישראלית וכן חללה לכהן.

לדעת תוספות(שם, ד"ה והא) – יש כאן גם ביטול מצוות עשה:

פירש בקונטרס: כגון ממזרת לישראל וחללה לכהן. ואין נראה, דבחללה נמי איכא עשה ד'קדושים יהיו'.

טעם המחלוקת

הגמרא (יבמות כ:) קובעת שבאיסור אלמנה לכהן גדול יש לאו בלבד, ומשמע שאין מצוות עשה מ"קְדֹשִׁים יִהְיוּ לֵאלֹהֵיהֶם".

לדעת רש"י – זהו עיקרון כללי: הפסוק אינו יוצר מצוות עשה.

לדעת תוספות – הדברים נאמרו דווקא לגבי איסור אלמנה לכהן גדול, שאינה נזכרת בסמוך לפסוק; אך בשאר פסולי הכהונה יש גם מצוות עשה:

ואם תאמר, דבפרק ב' דיבמות... לא חשיב אלמנה לכהן גדול אלא לא תעשה גרידא, ואמאי, והא איכא עשה ד'קדושים יהיו'. ויש לומר, דלא קאי עשה ד'קדושים יהיו' אלא אמאי דכתיב בההיא פרשה. (תוספות בבא מציעא ל. ד"ה הא)

נקודה לעיון: דין האישה הפסולה הנישאת לכהן

הגמרא (יבמות פד:) לומדת שאיסור החיתון חל גם על האישה:

'לא יקחו', 'לא יקחו' – מלמד שהאישה מוזהרת על ידי האיש.

אולם החמדת שלמה (יבמות כ.) מבאר שדין זה נאמר גם ביחס ללאוין, ואילו מצוות "קְדֹשִׁים יִהְיוּ" חלה על הכהן בלבד:

נהי דאשה מוזהרת מ'לא יקחו' – זה לא הוי רק בלאו, אבל העשה של כהן הדיוט דנפקא ליה מ'קדושים יהיו' - לזה ודאי אין האישה מוזהרת.

להרחבה: רבי אברהם מן ההר (יבמות כ:) נוקט בשיטת רש"י, ומבאר שהציווי "קְדֹשִׁים יִהְיוּ" אינו מצוות עשה פרטית אלא הוראה כללית. עם זאת, הגמרא (בבא מציעא ל.) קובעת שמפסוק זה נלמד שבאיסור טומאה לכהן יש גם לאו וגם עשה, וכן פוסק הרמב"ם (גזלה ואבדה יא, יח). מכאן עולה שאמנם יש בפסוק זה מצוות עשה, אך היא מתייחסת לאיסור טומאה שמת המופיע לפניו, ולא לאיסור חיתון עם פסולות המופיע לאחריו.