מקור האיסור

הגמרא (שבת סד:) מלמדת על חומרת הסתכלות על נשים:

אמר רב ששת... כל המסתכל באצבע קטנה של אישה – כאילו מסתכל במקום התורפה.

תוקף האיסור

לפי הרמב"ם (איסורי ביאה כא, ב) – מדובר באיסור דרבנן:

ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות... ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופיה אסור. וומכין למתכוון לדבר זה מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות, כמי שנסתכל במקום התורף

לפי רבנו יונה והסמ"ק – מדובר באיסור תורה, שמקורו בציווי (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם":

ונאמר על חוש הראות: 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם'. הוזהרנו בזה שלא יסתכל אדם באשת איש ובשארי עריות שלא יוּקַשׁ בהן (=שלא ייכשל בהן). (שערי תשובה ג, סד)

שלא לתור אחר העין, דכתיב: 'אחרי עיניכם'. דרשו רבותינו: זהו זנות, שלא יסתכל בנשים לשם זנות. (סמ"ק ל)

נקודה לעיון: מחלוקת רבנו יונה והסמ"ק

אף שלדעת שניהם ההסתכלות בנשים אסורה מן התורה, יש ביניהם מחלוקת עקרונית בהבנת מהות האיסור:

לפי רבנו יונה – האיסור הוא סייג מפני איסור גילוי עריות.

לפי הסמ"ק – האיסור הוא בעצם ההסתכלות לשם זנות.

בהתאם לכך הם נחלקו בשני תחומים:

א.אופן ההסתכלות:

לרבנו יונה – האיסור חל על כל הסתכלות.

לסמ"ק – האיסור חל רק כאשר ההסתכלות נעשית לשם זנות.

ב.מושא ההסתכלות:

לרבנו יונה – האיסור הוא דווקא בעריות.

לסמ"ק – האיסור כולל גם נשים שאינן עריות.

להרחבה: לדעת הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה מז; עבודה זרה ב, ג) – האזהרה "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" היא איסור כללי על הליכה אחר מחשבות המרחיקות את דעתו האדם מן האמונה בה' והדבקות בו. לכן, אין הכרח שהמסתכל בעריות עובר על איסור זה.