מקור האיסור
הגמרא (חולין מב.)לומדת את האיסור מן הכתוב בפרשת משפטים (שמות כג, ל):
וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי, וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ.
הספרי לומד את האיסור מן הכתוב בפרשת ראה (דברים יד, כא):
לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה, לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ...
'לא תאכלו כל נבלה' – אין לי אלא נבלה, טרפה מניין? תלמוד לומר... 'כל נבלה'. (ספרי, שם)
ההבדל בין המקורות
מן הפסוק בפרשת משפטים נראה שמדובר באיסור עצמאי, החל על בהמה שיש חיסרון בגופה.
מדרשת הספרי נראה שאיסור טריפה הוא הרחבה של איסור נבלה: לא רק בהמה שמתה אסורה, אלא אף בהמה העומדת למות.
מחלוקת הראשונים
לפי רש"י (חולין לז: ד"ה מכלל) – איסור טריפה נובע מעצם החיסרון בגוף הבהמה:
דטעמא דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא, אלא משום חיסרון.
לפי הרמב"ם (מאכלות אסורות ד, ז-ח) – איסור טריפה הוא משום שהבהמה נוטה למות:
שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה אותו חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה...
נמצאת למד, שהתורה אסרה המתה – והיא הנבלה, ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואף על פי שעדיין לא מתה – והיא הטריפה.
לפיכך, הרמב"ם קובע ש"הטריפה תחילת נבלה היא":
ונבלה מצטרפת עם הטריפה... הואיל והטריפה תחילת נבלה היא. (שם, יז)
וידוע כי הטריפה תחילת נבלה היא. (מורה נבוכים ג, מח)
נקודה לעיון: רשימת הטריפות של חז"ל
המשנה (חולין ג, א-ג) מונה את רשימת הטריפות ומבארת שאלו פגמים בגוף הבהמה שמחמתם אינה יכולה לחיות:
זה הכלל: כל שאין כמוה חיה – טרפה.
הרשב"א (א, צח) סובר שדברי חז"ל משקפים בהכרח את המציאות, ולכן לא תיתכן טריפה שתחיה יותר מי"ב חודש:
אל תוציאו לעז על דברי חכמים... שכל מה שמנו חכמים... אי אפשר לחיות.
לעומתו, הרמב"ם (שחיטה י, יג) סובר שיש תוקף לעצם קביעת חז"ל את רשימת הטריפות, גם אם מבחינה מציאותית ייתכן שחלק מהמקרים אינם ממיתים:
אלו שמנו ואמרו שהן טריפה, אף על פי שיראה בדרכי הרפואה שבידינו שמקצתן אינן ממיתין ואפשר שתחיה מהן – אין לך אלא מה שמנו חכמים, שנאמר: 'על פי התורה אשר יורוך'.
להרחבה: בהלכות מאכלות אסורות(ד, ח-ט) פוסק הרמב"ם שלמרות לשון הפסוק "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ", האיסור אינו מוגבל לבהמה שנטרפה בפועל, אלא כולל כל בהמה "הנוטה למות מחמת מכותיה". לעומת זאת, מדבריו בספר המצוות(לא תעשה קפא) עולה שהאיסור מן התורה מתייחס דווקא לבהמה שנטרפה, ואילו שאר הטריפות שמנו חכמים אסורות מדרבנן בלבד:
שהזהירנו מאכול הטרפה, והוא אומרו: 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו'... אבל הבהמה והחיה שהתחדש בה אחת מן הטרפות המקובלות, הנה אכילתה אסורה ואפילו נשחטה כראוי, ומי ששחטה שחיטה כשרה ואכל מבשרה – לוקה מדרבנן.