מקור האיסור לבני נח

הגמרא (סנהדרין נו.) כוללת את אבר מן החי ב"שבע מצוות בני נח", ומביאה לו שני מקורות:

א.וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר, מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. (בראשית ב, טז)

'אכל תאכל' – ולא אבר מן החי. (סנהדרין נו:)

ב.אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. (בראשית ט, ד)

אבר מן החי – דכתיב: 'אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו'. (סנהדרין נז.)

מקור האיסור לישראל

בפרשת ראה (דברים יב, כג) נאמר:

רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.

הספרי (שם) דורש:

'ולא תאכל הנפש עם הבשר' – זה אבר מן החי.

מדוע נדרש מקור נפרד לישראל?

לפי הספרי (שם) – יש צורך בפסוק מיוחד כדי ללמד שגם ישראל מוזהרים באיסור זה, והוא אינו שייך לבני נח בלבד:

והלא דין הוא, מה בשר בחלב שמותר לבני נח – אסור לישראל, אבר מן החי שאסור לבני נח – אינו דין שאסור לישראל? יפת תואר וכל הדומים לה תוכיח, שאסורה לבני נח ומותרת לישראל; אף אתה אל תתמה על אבר מן החי, שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל. תלמוד לומר: 'ולא תאכל הנפש עם הבשר' – זה אבר מן החי.

לפי הגמרא (סנהדרין נט.) – כדי ללמד שרק ציווי זה נאמר לישראל, ואילו הציווי שבספר בראשית חל גם על בני נח:

למה לי למיכתב לבני נח ולמה לי למשני בסיני? כדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני – לזה ולזה נאמרה. לבני נח ולא נשנית בסיני – לישראל נאמרה ולא לבני נח.

יסוד המחלוקת

לפי הספרי – ייתכן מצב שבו דבר נאסר לבני נח בלבד, וישראל מותרים בו:

יפת תואר וכל הדומים לה תוכיח, שאסורה לבני נח ומותרת לישראל.

לפי הגמרא – אין מציאות שדבר יהיה מותר לישראל ואסור לבני נח:

ליכא מידעם דלישראל שרי ולנכרי אסור. ולא, והרי יפת תואר? התם משום דלאו בני כיבוש נינהו.

נקודה לעיון: דין מפרכסת לישראל ולבני נח

הגמרא (חולין לג.) קובעת: לישראל – הבשר מותר לאכילה מיד בשעת השחיטה, אף שהבהמה עדיין מפרכסת.

לגבי בני נח מובאת מחלוקת:

לפי רב אחא בר יעקב – בשר מפרכסת אסור, כי הבהמה עדיין חיה:

ישראל דבשחיטה תליא מילתא – כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אישתרי להו; נכרים דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מילתא – הני כאבר מן החי דמו.

לפי הברייתא – בשר מפרכסת מותר גם לבני נח, משום שאין דבר שמותר לישראל ואסור לבני נח:

תניא דלא כרב אחא בר יעקב: הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה – חותך כזית בשר מבית השחיטה... אחד נכרי ואחד ישראל מותרין בו.

להרחבה: הזכר יצחק (א, לג) טוען שלדעת רב אחא בר יעקב יש הבדל מהותי במהות האיסור בין בני נח לישראל:

אצל בני נח – האיסור נובע מן החיות שבבהמה.

אצל ישראל – האיסור מצד היות האבר נחשב ל"נבלה".

לכן:

לבני נח – מפרכסת אסורה, הואיל והבהמה עדיין חיה.