מקור האיסור

בפרשת אמור (ויקרא כג, י-יד) מזהירה התורה שלא לאכול מן התבואה החדשה עד הבאת העומר:

וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

דברי חז"ל

הגמרא (כריתות ה.) קובעת שהאוכל לחם, קלי (=דגן שהתייבש בתנור) וכרמל (=דגן רך שנמלל ביד) – לוקה שלוש מלקויות:

אמר רבי יצחק: האוכל לחם, קלי וכרמל – לוקה ג'.

מחלוקת הראשונים

לדעת הרמב"ם (לא תעשה קפט-קצא) – חיוב שלוש המלקויות מלמד שמדובר בשלושה לאוים נפרדים:

והמצוה הקפ"ט היא שהזהירנו מאכול הלחם העשוי מתבואה חדשה...

והמצוה הק"צ היא שהזהירנו מאכול קלי מתבואה חדשה...

והמצוה הקצ"א היא שהזהירנו מאכול כרמל מן החדש.

לדעת הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שורש ט) – אף שמדובר בלאו אחד, כיוון שנזכרו בפסוק שלוש אזהרות – האוכל לוקה שלוש מלקויות:

ואשר הם איסור אחד ונתרבו למלקיות, כגון... 'ולחם וקלי וכרמל' – אין ראוי שנמנה אלא איסור אחד... והחמיר בו במלקיות הרבה.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ם – המלקות הן עונש על עצם מעשה העבירה. לכן, אם חייבים שלוש מלקויות – בהכרח שיש כאן שלושה איסורים נפרדים.

לדעת הרמב"ן – חיוב המלקות הוא מחמת המראת הציווי. לכאן, כאשר עבירה אחת נאמרה בשלוש אזהרות – לוקה עליה שלוש מלקויות.

להרחבה: שיטת הרמב"ם, שלפיה איסור חדש כולל שלושה איסורים נפרדים, עוררה דיונים שונים בין האחרונים:

האם שלושת האיסורים מצטרפים זה עם זה לשיעור כזית (מנחת חינוך שג, יא).

לחם שנעשה מקלי וכרמל – האם האוכלו עובר על שלושה איסורים (אחיעזר יורה דעה לט; הרי צבי יורה דעה רלט).