מקור האיסור

בפרשת כי תצא (דברים כב, ט)נאמר:

לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם.

הפסוק מלמד שבכלאי הכרם יש שני איסורים:

א."לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם" – איסור זריעה.

ב."פֶּן תִּקְדַּשׁ..." – איסור הנאה:

אמר חזקיה, אמר קרא: 'פן תקדש' - פן תוקד אש. (קידושין נו:)

דמשמע: לא תהנה ממנו אלא תשרפנו, ו'פן' לאו הוא.(רש"י פסחים כד: ד"ה כלאי)

מתי כלאי הכרם נאסרים בהנאה?

הגמרא (קידושין לט.) אומרת, שרק הזורע חיטה, שעורה וחרצן ב"מפולת יד" – כלומר, במעשה זריעה אחד – מתחייב משום כלאי הכרם.

לדעת תוספות (שם, ד"ה לא) – אף איסור ההנאה חל רק באופן זה.

הרמב"ם מבחין בין האיסורים:

איסור הזריעה – רק בזורע חיטה, שעורה וחרצן ב"מפולת יד":

ואינו לוקה משום זורע כלאי הכרם עד שיזרע... חיטה ושעורה וחרצן במפולת יד. (כלאים ה, ב)

איסור ההנאה – בכל אופן שבו יש תבואה וגפנים יחד:

אסור לזרוע ירקות או תבואה בצד הגפנים, או ליטע גפן בצד הירק או תבואה, ואם עשה כן אף על פי שאינו לוקה – הרי זה קדש ונאסרו שניהם בהנאה... ושורפין את שניהן. (שם, ז)

יסוד המחלוקת

לדעת תוספות – איסור ההנאה הוא תוצאה של איסור הזריעה:

שעל ידי מעשה הזריעה נאסרין הכלאים, וגם העבירה היתה בשעת זריעה. (תוספות חולין קכ: ד"ה היכא)

לכן גדרי שני האיסורים שווים.

לדעת הרמב"ם – הזריעה וההנאה הם שני איסורים נפרדים, שאינם תלויים זה בזה:

איסור הזריעה – לערב תבואה בתוך כרם.

איסור ההנאה – להשתמש בכרם ותבואה המעורבים יחד:

כלאי הכרם הם כמו בשר בחלב, רוצה לומר בכל אחד מהם יש שני לאוין: איסור העשייה ואיסור אכילת מה שכבר נעשה.... ואפילו זרעם גוי או הצמיחתם האדמה מעצמה, הם אסורים. (שו"ת הרמב"ם קל)

לפיכך, גדרי איסור ההנאה שונים מגדרי איסור הזריעה.

נקודה לעיון: שיטת הרמב"ן

לרמב"ן (קידושין שם, ד"ה לא) שיטה ממצעת:

איסור ההנאה אינו תלוי בזריעת המינים השונים ב"מפולת יד" (כרמב"ם).

איסור ההנאה קיים רק בעירוב של שלושה מינים: חיטה, שעורה וחרצן (כתוספות).

לשיטתו, בדברי הגמרא נכללים שני דינים שונים:

א.רק עירוב של שלושה מינים – חיטה, שעורה וחרצן – יוצר תערובת האסורה בכלאי הכרם.

ב.זריעת מינים אלו ב"מפולת יד" נדרשת כדי להגדיר מעשה זריעה של כלאים.

הדין הראשון קיים גם לאיסור ההנאה, ואילו הדין השני נאמר רק באיסור הזריעה.

להרחבה: המשנה (קידושין א, ט) קובעת, ש"כל מצווה שהיא תלויה בארץ – אינה נוהגת אלא בארץ". עם זאת, מדברי סופרים כלאי הכרם נוהגים גם בחוץ לארץ.

לפי רוב הראשונים, כלאי הכלאים בחוץ לארץ אסורים גם בהנאה. אולם ספר החינוך (מצוה תקמט) מביא שיטה שלפיה הם אסורים בזריעה בלבד.