מקור האיסור

בפרשת קדושים (ויקרא יט, כג-כה) נאמר:

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ, שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל. וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'. וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

מן הפסוק למדו חז"ל (ספרא, שם; פסחים כב:) שפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות של העץ אסורים הן באכילה והן בהנאה:

'לא יאכל' – אין לי אלא שלא יאכל, מניין שלא יצבע בו ושלא יהנה בו? תלמוד לומר: 'וערלתם ערלים', 'ערלים' – לרבות את כולם.

דין ערלה בחוץ לארץ

המשנה (קידושין א, ט) מלמדת שאף ש"כל מצווה שהיא תלויה בארץ – אינה נוהגת אלא בארץ", מכל מקום "הלכה למשה מסיני" חידשה שערלה נוהגת גם בחוץ לארץ:

כל מצוה שהיא תלויה בארץ – אינה נוהגת אלא בארץ... חוץ מן הערלה וכלאים.

עוד קובעת המשנה (ערלה ג, ט) שיש הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ: בארץ ישראל נאסר גם ספק ערלה, ואילו בחוץ לארץ נאסרה רק ערלה ודאית:

ספק ערלה בארץ ישראל אסור... ובחוצה לארץ – יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט.

נקודה לעיון: האם איסור חל על העץ או על הפירות?

לדעת רש"י (פסחים מד: ד"ה והוא הדין) – אין ערלה מוגדרת "איסור עולם", משום שלאחר שלוש שנים הפירות מותרים:

ואיסור עולם ליכא למימר בה, דלאחר שלוש מותרות.

לדעת רבנו תם (תוספות קידושין לח. ד"ה והוא הדין) – זהו "איסור עולם", שכן הפירות שגדלו בשנות הערלה נשארים אסורים לעולם:

והקשה רבנו תם, הרי הפרי שגדל בשני ערלה אסור לעולם ואין לו היתר.

מחלוקתם תלויה בהבנת יסוד האיסור:

לדעת רש"י – חלות האיסור היא על האילן, והפירות נאסרים מכוחו.

לדעת רבנו תם – חלות האיסור היא על הפירות עצמם.

הבנות אלו משליכות על הבנת הדרשה (ברכות לו:) האוסרת "את הטפל לפריו" – כגון קליפות וגרעינים:

לדעת רש"י – מאחר שהאיסור חל על כל היוצא מן העץ, נאסרים גם הקליפות והגרעינים.

לדעת רבנו תם – גם הקליפות והגרעינים נחשבים חלק מן הפרי לעניין ערלה.

להרחבה: הרמב"ן (ויקרא יט, כג) מביא שני טעמים לאיסור ערלה:

א.משום כבוד ה', שלא נאכל מפירות האילן עד שנביא אותם תחילה לפניו, ופירות השנים הראשונות אינם ראויים לכך:

וטעם המצווה הזאת, לכבד את ה' מראשית כל תבואתנו... הכרם ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים לה'. והנה אין הפרי בתוך שלוש שנים ראוי להקריבו לפני ה'... ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קודש לפני ה'.

ב.פירות השנים הראשונות מזיקים לגוף, ולכן נאסרו:

ואמת הדבר עוד, כי הפרי בתחילת נטיעת האילנות... מזיק לגוף ואיננו טוב לאכילה.

לפי הטעם הראשון – יש קשר הדוק בין איסור ערלה לבין מצוות "נטע רבעי", ואילו לפי הטעם השני – מדובר בשני דינים נפרדים.