מקור המצווה

הירושלמי (ערלה ג, א) מסתפק אם הנהנה מפירות ערלה לוקה:

מערלה צריכה – עשה לרחקו כתיב, לא תעשה לאוכל כתיב.

לדברי הירושלמי, ביחס לערלה נאמרו שתי מצוות נפרדות:

א."וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ"(ויקרא יט, כג) – מצוות עשה להתרחק מפירות ערלה.

ב."שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל"(שם) – מצוות לא תעשה שלא לאכול פירות ערלה.

לפי זה, ייתכן שבהנאה מפירות ערלה יש איסור עשה ללא לאו.

מחלוקת הראשונים

תוספות (בבא קמא קא. ד"ה ולא יצבע) סוברים ש"וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ" מלמד על מצוות עשה:

אין לומר דאף על גב דליכא מלקות ביוצא משאר פירות, עשה ד'ערלתם ערלתו' איכא...

הרמב"ם מזכיר לגבי ערלה לאו בלבד, וכן כותב הרשב"ץ:

אין בערלה מצווה כי אם לאו. (זוהר הרקיע, עשין עב)

נראה שלשיטתם דברי הירושלמי לא נפסקו להלכה, שכן בבבלי דין איסור הנאה מערלה הושווה לשאר איסורי ההנאה, בלי התייחסות לאיסור עשה מיוחד:

ירושלמי... ערלה צריכה – עשה לרחק כתיב, לא תעשה לרחקו לא כתיב. ובגמרא דילן ערלה כשאר איסורין, וכן הלכתא. (העיטור, הלכות ביעור חמץ)

להרחבה: בדברי הירושלמי אפשר להבין ש"וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ" מלמד על "איסור עשה". אולם הרי"פ פערלא (עשה סז) סבור שמדובר במצוות עשה חיובית: