מקור האיסור

בפרשת ראה (דברים יב, יז) נאמר:

לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ.

הפסוק מזהיר שלא לאכול מעשרות וקודשים מחוץ לירושלים. אולם חז"ל (יבמות פו.) למדו ממנו גם את איסור אכילת פירות שלא הופרשו מהם כל המעשרות:

רבי יוסי אומר: יכול לא יהא חייב אלא על טבל שלא הורם ממנו כל עיקר, הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון, מעשר ראשון ולא מעשר שני, ואפילו מעשר עני, מניין? תלמוד לומר: 'לא תוכל לאכול בשעריך', ולהלן הוא אומר: 'ואכלו בשעריך ושבעו' – מה שעריך האמור להלן מעשר עני, אף שעריך האמור כאן מעשר עני, ואמר רחמנא לא תוכל.

האם מדובר באיסור עצמאי?

לפי המנחת חינוך (רפד, ה) והערוך לנר (מכות כ. ד"ה בגמרא אינו לוקה) – מדובר באיסור עצמאי.

לדעתם, יש שני איסורים נפרדים:

א."וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה'"(ויקרא כב, טו) – איסור אכילת טבל, כלומר פירות שלא הפרישו מהם תרומה ותרומת מעשר.

ב."לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים יב, יז) – איסור אכילת "חולין שאינם מתוקנים", כלומר פירות שלא הופרשו מהם כל המעשרות.

לפי החזון איש (דמאי א, ה) – אין מדובר באיסור עצמאי, אלא בדרשה המלמדת שגם פירות שלא הפרישו מהם שאר מעשרות נחשבים טבל, ואסורים משום "וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל":

משמע שאין בטבל אלא לאו אחד. ויש לעיין, הא... מרבינן טבול למעשר שני ולמעשר עני מ'לא תוכל לאכול בשעריך' וטבול לתרומה ילפינן מ'ולא יחללו'... ואי נימא דקרא ד'ולא תוכל' דרשה בעלמא לרבות טבול למעשר שני ומעשר עני בכלל קרא ד'ולא תחללו' – ניחא.

יסוד המחלוקת

דברי המנחת חינוך והערוך לנר מתאימים לשיטת הרמב"ם(מאכלות אסורות י, יט-כ), הסובר שיש הבדל בין פירות שלא הופרשה מהם תרומה לבין פירות שלא הופרשו מהם מעשרות:

האוכל פירות שלא הופרשה מהם תרומה – חייב מיתה בידי שמים.

האוכל פירות שלא הופרשו מהם מעשרות – עובר בלאו בלבד.

דברי החזון איש מתאימים לשיטת תוספות (יבמות פו. ד"ה אי), הסוברים שגם האוכל פירות שלא הופרשו מהם מעשרות חייב מיתה.

נקודה לעיון: מדוע לאו זה אינו נמנה במניין המצוות?

המנחת חינוך (שם) תמה מדוע הרמב"ם השמיט לאו זה:

ולכאורה איני מבין לשיטת הר"מ... דטבל הטבול למעשרות חוץ לתרומות אינו אלא בלאו, אם כן כיון דהם משני שמות... וגם הם חלוקים בעונשים – דזה מיתה בידי שמים וזה מלקות, אם כן אמאי אין מונין אותם בשני לאוין.

הרשב"ץ (זוהר הרקיע, לאוין קנב) כותב שהאיסור נכלל בלאו של "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ", שכבר נמנה במניין המצוות:

אם לא ניטל ממנו מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני – הוא בלאו, ואינו במיתה, שנאמר: 'לא תוכל לאכול בשעריך'... וכבר נמנה לאו זה.

אמנם המנחת חינוך טוען, שמאחר שהרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה קמא-קמט) מונה את האיסורים הרבים הנלמדים מפסוק זה כלאווים נפרדים – היה עליו למנות גם איסור זה כלאו בפני עצמו.