מקור האיסור

המשנה (עבודה זרה ב, ג) קובעת שיינם של גויים אסור בהנאה, והגמרא (שם, כט:) מביאה לכך מקור מן הפסוק:

יין מנלן? אמר רבה בר אבוה: אמר קרא 'אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם' – מה זבח אסור בהנאה, אף יין נמי אסור בהנאה.

האם האיסור נמנה כלאו עצמאי?

הרמב"ם (ספר המצוות, לא תעשה קצד) מונה את האיסור במניין המצוות:

שהזהירנו מלשתות יין נסך. וזה לא בא בו כתוב נגלה בביאור, אבל אמרו בעבודה זרה: 'אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם' – מה זבח אסור, אף יין אסור.

הרמב"ן (שם) חולק, ולדבריו הדרשה אינה מחדשת איסור בפני עצמו, אלא מלמדת שיין נסך כלול באיסור תקרובת עבודה זרה:

והתמה מדברי הרב שהוא ז"ל ביאר... שכל מה שהוא מעבודה זרה... ומכל מה שיתייחס אליה, שהוא תקרובת שלה, הכל אסור בהנאה והוא בלאוין של 'ולא תביא תועבה אל ביתך' ובלאו ד'לא ידבק בידך מאומה מן החרם', ואם כן למה יבקש ביין נסך לאו אחר מהיקשא.

הרמב"ן דן במקור איסור תקרובת עבודה זרה, ומציע שהאיסור נלמד מן הפסוק (שמות לד, טו): "פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ... וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ":

אבל יתכן שילקה מן הכתוב... 'וקרא לך ואכלת מזבחו'... והוא לשון מניעה, ממה שמפורסם: 'השמר פן ואל – לא תעשה'. והזבח והיין המתנסך לעבודה זרה אחד הן.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ם – יש שני איסורים נפרדים:

א.איסור הנאה מעבודה זרה ומתקרובתה – איסור לקבל ריווח ממוני מעבודה זרה, לשם התרחקות מוחלטת ממנה.

ב.איסור יין נסך – איסור בעצם מעשה האכילה והשתייה, בדומה לשאר המאכלים האסורים.

לדעת הרמב"ן – יש איסור אחד בלבד, והוא ההנאה מתקרובת עבודה זרה.

נקודה לעיון: מיקום האיסור בכתבי הרמב"ם

ההבחנה שבין שני האיסורים ניכרת בכתביו השונים של הרמב"ם:

בספר המצוות – איסור הנאה מעבודה זרה מופיע בתוך קבוצת איסורי עבודה זרה (לא תעשה ב-נב), ואילו איסור יין נסך מופיע בקבוצת המאכלים האסורים (לא תעשה קעב-קצד).

במשנה תורה – איסור הנאה מעבודה זרה מופיע בהלכות עבודה זרה (פרקים ח-ט), ואילו איסור יין נסך מופיע בהלכות מאכלות אסורות (פרקים יא-יג).

להרחבה: ספר החינוך (מצוה קיא) כותב, שאף שמניין המצוות שבספרו מבוסס על שיטת הרמב"ם, בעניין יין נסך הוא נוטה לשיטת הרמב"ן:

הרמב"ם ז"ל יוציא איסור יין נסך מן המקרא... 'ישתו יין נסיכם', ואיסור שאר תקרובת עבודה זרה מ'לא ידבק בידך מאומה מן החרם' ומ'לא תביא תועבה', והרמב"ן ז"ל כתב, כי מפסוק זה ד'השמר לך' וגו' נלמד איסור כל תקרובת עבודה זרה ויין נסך בכלל. ואני כתבתי זה המקרא כדעתו, שלא כמנהגי בכל הספר, כי כולם כתבתים כדעת הרמב"ם ז"ל, אבל בכאן ראיתי שהפסוק הזה נאה מאד לדרוש ממנו העניין, ועוד שיש בו אזהרה... ובפסוק 'ישתו יין נסיכם' אין שם אזהרה.